פסק-דין בתיק ו"ע 4004-01-12

זהו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות). הערר, ככל שניתן לדלות מכתב הערר שהגיש העורר בעצמו, נסב על אחוזי הנכות שנקבעו לו בפסק דין בערעור שהגיש על החלטת הועדה הרפואית העליונה - ע"א 1884/09 (מחוזי ת-א) לאופמן נ' הרשות המוסמכת, וכן על קיזוז סך של 16,670 ש"ח מהתגמולים החודשיים שמקבל העורר, סכום ששולם לו בכפל בשל טעות המשיבה.

נעיר כי לאחר שמיעת עדותו של רוה"ח משה אלאור העובד בחשבות הרשות לזכויות ניצולי השואה, שלח לנו העורר פנייה המכונה "המשך להודעת הערר" אותה פתח בלשון בוטה ומשתלחת ולא בפעם הראשונה. בפנייה זו הכביר מילים וערך חישובים כספיים לרוב שבאו לסתור את דברי העד אלאור ולתמוך בטענות שלו כלפי המשיבה. לא נוכל לבחון חישובים אלה ואף לא מצאנו בכך צורך, מה גם שלא הוצגו לעד בחקירה הנגדית הממצה שנחקר ע"י העורר. בפסק הדין נעסוק בעיקרון על פיו יש לערוך את החישוב ולא בנתונים לגופם.

אחוזי הנכות - תקנה 12

תמצית העובדות הרלוונטיות

העורר מוכר כנכה לפי חוק הרדיפות בגין שורה של פגימות. ביום 10.6.09 הוכר ע"י הועדה הרפואית העליונה (להלן הועדה) גם בפגימת "דרמיטיס סבוראית" וזאת בעקבות ערעור שהגיש על החלטה קודמת של הועדה - ראה ע"א 1866/08 (ת-א), לאופמן נ' הרשות המוסמכת. בגין פגימה זו קבעה לו הועדה 10% נכות ודחתה בקשתו להחלת תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות) תשמ"ד- 1983 (להלן תקנה 12).

העורר לא השלים עם החלטת הועדה וערער עליה לביהמ"ש המחוזי - ע"א 1884/09 (ת-א). כב' השופטת דותן דחתה ערעורו לגבי שיעור אחוזי הנכות שנקבעו לו בגין הנכויות הדרמטולוגיות, אך קיבלה את ערעורו על אי החלת תקנה 12 וכן קבעה כי תחילת התשלום הרטרואקטיבי בגין הפגימה הנ"ל יהיה מיום הגשת התביעה בינואר 2002.

על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי הגיש העורר בקשת רע"א 3710/10 לבית המשפט העליון ונדחה.

המחלוקת

המחלוקת היא סביב הפעלת תקנה 12: לטענת העורר ביהמ"ש החיל את התקנה על מכלול הפגימות בהן הוכר ואילו המשיבה גורסת כי התקנה חלה על הפגימה הדרמטולוגית בלבד. לשוני בגישת הצדדים השלכה על קביעת שיעור אחוזי הנכות שהם הבסיס לחישוב התגמולים המגיעים לעורר.

דיון

א.       נפתח ונצטט את דברי כב' השופטת דותן אשר לדעתנו אינם מותירים ספק באשר לתוכנם: " לא מצאתי כל הצדקה עניינית לאבחן בין פגמי העור ליתר הפגימות שהוכרו. המערער סובל משורה ארוכה של מחלות, אשר חלקן קשורות ברדיפות וחלקן לא, אולם לא ניתן לאבחן בין ההחמרה הכללית במצבו הנובעת מפגימות מסויימות לזו הנובעת מפגימות אחרות. הוראתה של תקנה 12 נועדה לאפשר העלאת שיעור הנכות ביחס לנכים שחומרת מצבם הכללית, עולה על שיעור הנכות שנקבע. מאחר שאין חולק כי הפגימות הדרמטולוגיות משפיעות על מצבו הכללי של המערער, יש להחיל את הוראת תקנה 12 בשיעור זהה על מכלול הנכויות המוכרות."(ההדגשה לא במקור).

ב.       נוסיף כי בדיון עצמו הלין העורר על כך שהועדות הרפואיות דחו בקשותיו להפעלת תקנה 12 לגבי הפגימות השונות בהן הוכר- ראה עמ' 4 ש' 29 ואילך.

ג.        המשיבה גורסת כי יש לצמצם את החלת התקנה על הפגימות הדרמטולוגיות בלבד; העורר פנה לביהמ"ש המחוזי בערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה בנוגע לפגימה זו וההחלטה להחלת תקנה 12 מתייחסת רק אליה. לטענת המשיבה, העורר מוציא את האמור בפסק הדין מהקשרו  שכן הכוונה היתה להפעיל את  התקנה על פגימות העור בלבד. כמו כן יש לדחות טענת המשיבה כי נושא החלת התקנה על כל הנכויות לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול.

ד.       למען הדיוק נוסיף כי המשיבה לא ערערה על פסק הדין ולא ביקשה הבהרה בשאלה על איזה פגימות הופעלה תקנה 12.

ה.       לאור האמור לעיל אנו דוחים את טענות המשיבה. לשונו של פסה"ד ברורה והוא מתייחס למצבו הכללי של העורר ולמכלול נכויותיו. כמו כן אין להתעלם מכך שהעורר העלה בדיון את הסירוב להחיל את תקנה 12 על כל הפגימות בהן הוכר. מכאן שיש לקבל טענתו ולהחיל את תקנה 12 על כל הנכויות בהן הוכר לפי חוק הרדיפות.

קיזוז הסכום ששולם לעורר בטעות

א.       העורר אינו חולק למעשה על כך שבמסגרת ההפרשים, הכוללים ריבית והצמדה, ששולמו לו בעקבות פסק הדין של כב' השופטת דותן, שולם לו בטעות פעמיים סכום הקרן בסך 16,670.56 ש"ח. המשיבה קיזזה את הסכום הזה ב- 12 תשלומים מהתגמולים החודשיים של העורר וזאת חרף התנגדותו, ועל כך הערר.

ב.       העד, רוה"ח מר אלאור, הסביר את הטעות בחישוב שגרמה לתשלום ביתר, ראה עמ' 5 ש' 17 ואילך, ואנו מקבלים את עדותו.

ג.        העורר טוען כי קיזוז הסכום הנ"ל היה שלא כדין ומסתמך על הודעה לעיתונות מטעם שר האוצר מיום 18.5.10 (נספח ט"ו בתשובת המשיבה), לפיה ניצולי שואה שקיבלו כפל קצבה פטורים מלהשיב את הכספים למדינה. כמו כן מפנה העורר לפס"ד של ועדת העררים בת-א, ו"ע 840/09 רנה גבריאלה נ. הרשות המוסמכת (להלן פס"ד גבריאלה). באותו עניין המשיבה לא ניכתה בטעות מתגמול לנצרך/נזקק שקיבלה העוררת כאלמנת נכה מלחמה בנאצים, הכנסה נוספת שלה מקצבה לפי חוק ההטבות ומשעמדה המשיבה על טעותה, ניכתה מהתגמולים שקיבלה העוררת את התשלום ביתר. הועדה קבעה כי עצם הניכוי היה כדין, אך אין לחייב את העוררת בהחזר התשלומים ביתר.